מעבדת תבל היא מרחב לפיתוח רעיונות יישומיים לטיפוח חיבור בין אדם, חברה וטבע בשדה החינוך, באופן שמשחרר את הפוטנציאל של חיבור זה לשלומות, חוסן ובריאות מערכות חברתיות ואקולוגיות

אנחנו נמצאים בתקופה מבלבלת, העולם משתנה בקצב מהיר, האתגרים נערמים והחינוך נדרש להשתנות. רבים מנסים לקדם שינוי במערכת החינוך. מעבדת תבל היא חלק מאותה תנועה. אנחנו עושים את זה על ידי זיהוי ופיתוח רעיונות חדשים, וקידום ניסויים שלהם בשדה. מעבדת תבל מזינה את תוכנית תבל, את חברי קהילת תבל ואת השותפים שלנו ברעיונות יישומיים אפקטיביים.

רגנרציה – איך מערכת החינוך יכולה להתחדש ולהביא להתחדשות?

רגנרציה (התחדשות) הוא מונח חדש יחסית בשיח הסביבתי – ואצלנו בתבל, הוא הפך להשראה ולמצפן. פגשנו אותו בתהליכי הפיתוח של תבל, התאהבנו, ואימצנו אותו כליבה לתוכניות ההכשרה שלנו. אבל מה זה בכלל רגנרציה בחינוך? שאלה מסקרנת – שעדיין לא נחקרה כמעט, לא בארץ ולא בעולם.

לכן הקמנו צוות משותף עם בוגרי תבל (מחזור א') – ד"ר ניר מיכאלי, ד"ר נירית לביא אלון וד"ר עודד קינן – שיצא למסע כתיבה ומחקר משתף וחדשני. התהליך כלל שיחות עומק עם מומחים, קבוצת כותבים מהשטח בליווי הסופרת אורנה קזין, וגישה אחת שהובילה הכול: רגנרציה בלמידה עצמה. התוצר: אסופת רגנרציה בחינוך במגזין "רוח תבל" – אסופה חיה של רעיונות, קולות ומחשבות על חינוך שמתחדש כל הזמן.

שלומות משולשת- איך חיבור לעצמי, לאחרים ולסביבה הטבעית יכול להיות המפתח לטיפול בסיבות השורש למשברים החברתיים והסביבתיים?

מה אם במקום לרוץ אחרי פתרונות, ניגש לשורש? גישת Triple Well-Being (שלומות משולשת), שפותחה על ידי המחנכת והדוברת הבינלאומית רייצ’ל מוסון מ-ThoughtBox, מציעה הסתכלות חדשה על משבר. על פי תפיסתה, במרכזו של המשבר הסביבתי-חברתי עומד ניכור – של האדם מעצמו, מהאחרים ומהטבע שסביבו.

הגישה מציעה לרפא את הקרע – דרך למידה שמשלבת לב, ראש ויד – חוויה רגשית, מחשבתית ומעשית. אצלנו בתבל היא הפכה לקרקע פורייה לפיתוחים חדשים, ומלווה תהליכים חינוכיים פורצי דרך. ניתן להעמיק בגישה באסופת "שלומות אישית חברתית סביבתית" במגזין "רוח תבל".

כשחינוך, פסיכולוגיה וטבע נפגשים

אורנה קרשטיין, ממונה על תחום שילוב והכלה בשפ"י ובוגרת תוכנית תבל (מחזור ב’), פתחה פתח לשאלה עמוקה: איך נראית פסיכולוגיה חינוכית בעידן של שינויי אקלים ומשברים מתמשכים? בהובלתה, ובתמיכת אגף הפסיכולוגיה במשרד החינוך וצוות מעבדת תבל, נולד סמינר השראה ופיתוח ביד השמונה. הסמינר עסק בטיפוח גישה הוליסטית – גוף, נפש, טבע וחינוך – עם דגש עמוק על רווחת המטפלות והמטפלים. השתתפו בו מובילות ומובילים מתחומי הפסיכולוגיה, טיפול, חינוך ומיינדפולנס. הסמינר יצר חיבורים, יוזמות, ומסמך המלצות, וממנו נולדה קהילת מגנ"ט – קבוצה ארצית שמביאה את הרוח הזאת לעשייה בשטח, וממשיכה להעמיק, לפתח ולפעול לקידום התחום בשדה.

כשחוסן עירוני הופך לתהליך השתתפותי

ביהוד-מונוסון, בהובלת מירי אור גוטפריד – מנהלת אגף החינוך, הנוער והספורט – יצא לדרך תהליך אסטרטגי פורץ דרך: בניית תשתית עירונית לחוסן חינוכי-קהילתי, בהשראת גישת השלומות המשולשת. בשותפות עם מעבדת תבל הוקמה מנהלת בת 30 אנשי ונשות שטח: מנהלות, מורות, מפקחות, בני נוער, פסיכולוגים, עובדות קהילה, הורים ועוד. כולם התכנסו ל-5 מפגשי עומק במתודה השתתפותית, לחקור יחד – מהו חוסן, ואיך מייצרים אותו מבפנים.

שיא התהליך היה כנס עירוני בטכנולוגיית "מרחב פתוח"  בהשתתפות 140 בעלי תפקידים, בו פותחו 16 יוזמות – ומתוכן נבחרו כמה יוזמות מפתח לקידום עירוני בליווי אישי של ראש העיר. התוצאה – חיבורים שלא היו קודם, שפה משותפת חדשה, פרויקטים יישומיים ותשתית ייחודית לצמיחה של מערכת חינוך שלמה, מחוברת ומחוללת שינוי.

מה קורה כשאגף שלם עוצר רגע, כדי לשאול מחדש למה אנחנו מלמדים – ואיך?

במהלך 2024–2025, אגף השפות במשרד החינוך – בהובלתה של ד"ר ציונה לוי – יצא למסע של העמקה, חקירה והנחת יסודות לשפה חדשה של הוראה בליווי מעבדת תבל. בליבו של המסע הזה עומד מודל שלומות אישית, חברתית וסביבתית (Triple Well Being) – תפיסה שמציעה מבט הוליסטי על האדם הלומד, המורה, והחברה שסביבם.

שני סמינרים גדולים, בהשתתפות כל בעלי התפקידים המרכזיים באגף, היו תחנות משמעותיות במסע הזה. שם, בתוך מרחב משתף, נחקרו שאלות כמו:

• איך נוכל לטפח חיבור בין ראש, לב ויד בהוראת שפה?
• מהו מקומה של חמלה בלמידת שפות?
• ואיך יוצרים קהילה פדגוגית שלא מפחדת מהמילה "תקווה"?

מהלכים אלה הובילו לפיתוח מקצועי מסוג אחר – כזה שנטוע במציאות אך שואף גבוה, כזה שלא עוסק רק בתכנים אלא בזהות. תהליך זה תורגם לשלל תוצרים: מסגרות לפיתוח מקצועי, חומרי הוראה חדשים, שיתופי פעולה בינלאומיים – ובעיקר, תרבות של למידה שמאמינה בחיבור שלנו לסביבה בה אנחנו חיים.

בית ספר כמרכז חוסן – קהילה, אקלים ומה שביניהם

מה אם בית הספר לא יהיה רק מוסד חינוכי, אלא גם עוגן קהילתי בשעת סערה?

במעבדה משותפת של מעבדת תבל והרשת הירוקה, פותח מודל חדשני: בית הספר כמרכז חוסן אקלימי וקהילתי. המודל נשען על שלושה צירים: חוסן רגשי ופדגוגי, תשתיות פיזיות מותאמות, וחיבור חי לקהילה שסביב. המודל נוסה כפיילוט בתל אביב בבית הספר עירוני ה' בניהולה של לימור מילר (תבל א'), צמח ללמידה ארצית, והיום מופעל ברחבי הארץ על ידי הרשת הירוקה. 

10 שיחות על חוסן בחינוך – אסופת חוסן בחינוך במגזין רוח-תבל

אז איך נראה חוסן בתוך מרחב חינוכי? מה מאפשר צמיחה דווקא מתוך קושי?

כדי להעמיק בשאלות אלו, קיימנו סדרת ראיונות עם מומחיות ומומחים: אנשי פדגוגיה, טיפול, קהילה ועיצוב. מתוך המפגשים נוצרה חוברת עשירה בשיחות, כל אחת מציעה מפתח אחר להבנת חוסן – כאיכות רגשית, כיכולת קהילתית וכממד עיצובי. החוברת שימשה בסיס למתודה קבוצתית שפיתחנו, והיא זמינה לשימוש צוותים חינוכיים שמבקשים לעצור, להקשיב, ולגבש יחד את הגישה המקומית שלהם.

קומונינג בחינוך – מערכת החינוך כנחלת הכלל

איך תיראה מערכת החינוך אם נתחיל לראות בה נחלת כלל קהילתית – מרחב שבו כולם שותפים לטיפוח, אחריות ויצירה?

"קומונינג" (מהמילה ־ Commons) מתאר תהליך חי ויומיומי שבו חברי קהילה יוצרים, מטפחים ומשתמשים במשאבים משותפים לטובת הכלל. גינות קהילתיות, ספריות פתוחות, תשתיות ציבוריות – כל אלה הן ביטויים של קומונינג. אבל מה אם נסתכל כך גם על חינוך?

מעבדת תבל חוקרת את האפשרות הזו: להפוך את מערכת החינוך עצמה למרחב משותף – לא רק של אנשי חינוך, אלא גם של הורים, תלמידים, רשויות מקומיות וקהילה רחבה. התהליך מתקיים באמצעות פיתוח שפה חדשה, דפוסי פעולה מבוססי שותפות וארגון עצמי – ומתוך שאלה: איך יכולה גישה של קומונינג להציע מענה עמוק לאתגרים של המערכת החינוכית, במיוחד על רקע שינוי האקלים?

המטרה היא לפתח מודל שהוא לא רק פילוסופי – אלא פרקטי. כזה שיכול לשמש מצפן חינוכי בכל רמות המערכת: מהכיתה והגן, דרך הרשות המקומית, ועד למשרד החינוך.

למידע נוסף, קראו באסופה "קומונינג חינוך" במגזין רוח-תבל